צומות לרוב נעשים כחלק מציווי או טקס דתי, ומתבטאים בהימנעות משתיה ואכילה לפרקי זמן קצובים.
צומות מתקיימים ברחבי העולם כחלק מהתרבות האנושית והדתות השונות.
בנצרות הצום משמש כהתקרבות לאל ובאיסלם הוא משמש כאמצעי לכפרת עוונות, ביהדות צומות אלו נקראים גם תענית מלשון להתענות, היות ומטרתם הוא עינוי עצמי.
ביהדות קיימים שישה ימי צום הפרוסים על פני לוח השנה והם שונים במנהגיהם ובמשמעותם, כאשר המחמיר מבניהם הינו יום הכיפורים. בשונה משאר הצומות ביהדות המיוחס להם אלמנט של אבל אשר בעקבותו מתבצע העינוי העצמי, הצום ביום הכיפורים נועד לכפר על חטאים ולכן אינו מוגדר כתענית.
צום יום כיפור
יום הכיפורים, המתקיים בתאריך י' בתשרי, לא רק נחשב למחמיר ביותר אלא גם לחשוב ביותר היות והוא מוגדר ביהדות כיום הקדוש בשנה בו נגזר הדין על האדם.
יום זה מצריך את עינוי הגוף לטובת התנקות, היטהרות מחטאים ומעשי הנפש, וביום זה נחתם דינו של אדם לקראת השנה הבאה. בנוסף אליו יש עוד ארבעה צומות ביהדות המציינות אבלות שנקבעו בעקבות חורבן בית המקדש הראשון והשני; תשעה באב, שבעה עשרה בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת. יחד עם אלו, מתקיים ביהדות צום תענית אסתר בי"ג באדר.
מצוות ומנהגים
תוקפם של צומות ביהדות וסיבתן ההיסטורית; תשעה באב מסמל את יום שריפתו של בית המקדש, שבעה עשרה בתמוז מציין את הבקעת חומות ירושלים על ידי צבא טיטוס, צום גדליה מסמל את רצח הנציב היהודי שנותר לאחר החורבן הראשון, עשרה בטבת מסמל את תחילתו של המצור של נבוכדנצר על העיר ירושלים טרם החרבתו של בית המקדש הראשון ותענית אסתר אשר אינה נחשבת לצום אבלות אלא למנהג זכר לתענית שקבעה אסתר.
מנהגי הצום משתנים מאחד לאחר. יום הכיפורים וצום תשעה באב נבדלים היות והם אורכים יממה, הצום מתחיל מהערב ועד לערב היום הבא. שאר הצומות חלים מבוקר אותו היום ועד לערב. בנוסף, בנבדל מהצומות הקצרים בהם יש להקפיד על הימנעות ממזון ושתייה, יום כיפור ותשעה באב נמנים עם איסורים נוספים; רחיצה, סיכה, יחסי אישות ונעילת נעלי עור. תעניות וצומות אלו הם מועדים חשובים בדת היהודית.
